פסק-דין בתיק רע"א 50218-07-13

1.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת מעין צור) מיום 26/6/13 בתיק 14224-10-09, לפיה הורתה על מינוי מומחה נוסף, לאחר שנדחתה בקשת המשיבה לפסילת חוות דעתו של פרופ' מדר.

2.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

3.         המבקשת, ילידת 1981, הגישה תביעה בגין תאונת דרכים שאירעה לה, לטענתה, ביום 23/2/07 עת נסעה במונית. במסגרת בדיקות וטיפולים רפואיים, נקבע, בין היתר, כי המבקשת סובלת מתסמונות הפיברומיאלגיה.

            לצורך קביעת הנכות הרפואית הצמיתה - ככל שנותרה - הורה בית משפט השלום על מינויים של המומחים הבאים: פרופ' ר' מדר, מומחה לראומטולוגיה; ד"ר א' שיינקמן, פסיכיאטרית ופרופ' ח' צינמן, מומחה אורטופד.

            על פי חוות הדעת שהוגשו, נקבעו למבקשת הנכויות הבאות:

            בתחום האורטופדי - נקבע כי למבקשת לא נותרה נכות צמיתה;   

בתחום הפסיכיאטרי - 10%;

ואילו בתחום הראומטולוגיה - נקבע כי למבקשת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 50%.

4.         לאחר ישיבת ההוכחות וחקירתו של פרופ' מדר, הגישה המשיבה בקשה לפסול את חוות דעתו ולחלופין, להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום זה, מומחה הנמנה עם אסכולה רפואית שונה מזו שבה מחזיק פרופ' מדר.

5.         בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום, תוך התייחסות לטענות בעלי הדין, כאשר הערכאה הדיונית הייתה ערה להתנגדות המבקשת לפסילת חוות דעתו של פרופ' מדר וכן למינוי מומחה נוסף (ראה בין היתר סעיף 6 להחלטת כב' בית משפט השלום), קבעה הערכאה דלמטה, תוך הפנייה לרע"א 4916/11 ( אליהו ארן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ [5/12/11]), כי למרות שבית המשפט יורה ככלל על מינוי מומחה נוסף רק במקרים חריגים, הרי שהצורך במינוי מומחה רפואי נוסף, נתון בסופו של דבר לערכאה הדיונית, הרואה צורך בכך - בין היתר לשם מיצוי הבירור העובדתי.

6.         לעמדת המבקשת, כאשר ניתנת חוות דעת רפואית על ידי מומחה מטעם בית המשפט, אין מקום להורות על מינוי מומחה נוסף, אלא במקרים חריגים, ואותו כלל חל גם במקרה של "מחלה בעייתית", כגון הפיברומיאלגיה, הגם שיש שתי אסכולות בנוגע לקשר הסיבתי בין התפרצות המחלה לבין טראומה.

            לטענת המבקשת הפסיקה הכירה כבר בקשר סיבתי אפשרי בין טראומה לבין התפרצות אותה תסמונות, ולכן אין צורך במקרה דנן במינוי מומחה נוסף, במיוחד לאור כלל הממצאים העובדתיים שהובאו בפני בית משפט קמא.

7.         כאמור, לא נתבקשה תשובה ואין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור.

            יושם לב, כי המינוי הנוסף נדרש על פי החלטת בית משפט קמא, בין היתר, בשל היות חוות הדעת של פרופ' מדר בתחום התפקודי ולא הרפואי, אם ספק אם כלל הממצאים העובדתיים הובאו בפניו, ספק שהביע המומחה עצמו לשיעור הקשר הסיבתי שנמצא, אם בכלל, בין הטראומה לבין המחלה (סעיף 11 של ההחלטה).

אופן ניהולו של הליך נתון בעיקרו לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. משהגיע בית משפט קמא למסקנה כי ראוי לקבל חוות דעת נוספת בתחום הרפואי הנדרש (ראה סעיפים 13-10 של ההחלטה) ובמיוחד כאשר הטעמים למינוי המומחה הנוסף, אינם בשל האסכולה בה דוגל המומחה הקיים, הרי שאין מקום שערכאת הערעור תתערב במסקנת הערכאה הדיונית.

יש עוד להפנות לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009.

8.         אשר על כן, הבקשה נדחית.

            בנסיבות העניין, ומאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות נוספות.

            העירבון, אם הופקד, יוחזר למפקיד, באמצעות בא-כוחו.